סבתא,
כבת לציבור הדתי במדינה הזאת, בוגרת אולפנה ושירות לאומי, נשאלתי לעיתים תכופות- מי הדמויות להערצה
שלי. את תמיד היית בראש הרשימה.
כשעוד הייתי בתיכון, ראיינתי אותך לעבודה שהייתי צריכה לעשות בנושא "משמעות החיים". באופן טבעי, שהוא
כל כך אופייני לך, פתחת ישר בדבר תורה. אמרת לי- חז"ל אומרים "כל ישראל ערבים זה לזה" ובתפילת קידוש
החודש כתוב "חברים כל ישראל". "חברים" ו- "ערבים" הן מילים חורזות, והקשר ביניהן הוא ישיר. כשאנחנו
ערבים זה לזה, כשאנחנו עוזרים זה לזה, כשאנחנו לוקחים אחריות אחד על השני, זה נותן את החיבור, את
החברות בינינו.
שני האספקטים האלו, האחריות והחברות כל כך מאפיינים אותך סבתא.
תמיד לוקחת אחריות על הסיטואציה, לא נותנת לדברים לקרות מעצמם, כל עוד יכולת להשתדל ולעשות אותם עד
הסוף כמו שצריך.
אם זה בדברים הקטנים- כמו ללכת לחנויות בגדים לפני שאת לוקחת אותי, כדי לברר מראש באילו חנויות מוכרים
דברים בטעם שלי, בשביל שיהיה לי כיף ולא סתם ניגרר בין חנויות.
ואם בדברים רציניים יותר, כשהיית חולה ותמיד וידאת שאת דואגת כמה שאת יכולה לעצמך, רק כדי לא להטריח
אותנו יותר מדיי.
יחד עם זאת, היית אחראית מספיק כדי לדעת מתי את כן צריכה עזרה,ואיזו עזרה לבקש.
אבל, אני חושבת שהאחריות שתמיד כל כך הערכתי והערצתי אצלך, היא האחריות על הסתכלות החיים שלך. איך
תמיד ראית את הטוב שיצא מכל החלטה שלך בחיים.
כשעזרתי לך לארוז לקראת המעבר דירה לא מזמן, מצאנו את העיתון שבו עשו עלייך כתבה בארה"ב. הראת לי
בגאווה איך את היית מה- pioneers של תנועת האימהות העובדות. לא רק שהיית אישה דתייה, גם למדת ב-
Harvard ,עבדת בחברה מצליחה, ובנוסף לכל- היית אמא! זה היה כל כך חדשני, שהתמונה שבחרו לפרסם היא
שלך, לבושה לעבודה, עושה carpool עם הילדים.
"you see, there- I was somebody, here- I am nobody" -ואמרת הכתבה את לי הראת
ובאות הנשימה- הסתכלת עליי ואמרת- ואין החלטה שקיבלתי שהייתה טובה יותר מההחלטה לעלות לארץ ולגוראת רואה, שם הייתי מישהו, כאן- אני אף אחד.
כאן. כאן אני צריכה להיות. כשהייתי שם, חשבתי שהאחריות שלי מסתכמת בכך שאני תומכת בישראל ותורמת
כסף למקומות הנכונים. אבל אחרי שעליתי, הבנתי כמה הכי חשוב להיות כאן. זו האחריות שלי בתור בת לעם
היהודי, לחיות בארץ ישראל.
לקראת הסוף, לא רצית שנראה אותך יותר מדיי. פחדת שנזכור אותך כהסבתא החולה והכחושה.
סבתא, אל תדאגי.
תמיד נזכור אותך כסבתא מפנקת. זאת שקמה בבוקר מוקדם כדי להכין לנו פנקייקים או לחם מטוגן לארוחת בוקר
כשאנחנו אצלך.
סבתא ערנית ומחייכת, שמגיעה לבקר כל שבוע ביום ראשון ומביאה ממתקים והפתעות.
סבתא שלוקחת אותנו לקולנוע, לים, לבריכה, שנותנת לנו לצפות בטלוויזיה בלי הגבלה.
סבתא שמכינה את ה- pies הכי טובים בארץ.
סבתא שתמיד יש על מה לדבר איתה, ושתמיד יש לה זמן בשבילנו.
ככה אנחנו זוכרים אותך סבתא, מבטיחים, וכבר מתגעגעים, הנכדים.